דוד הע"ה אומר )תהילים קד ט'(, גבול שמת בל
יעבורון'. מסביר הרבנו בחיי )דברים פרק לב( –
התורה נתנה לכל בני האדם. ועיקר יעוד התורה
הם המצוות והמעשים טובים. וכאשר אדם
עושה את יעודו, נקבע בלבו אמתת התורה.
אמנם יש דברים שהם נעלמים יותר כגון מצוות
שלא נתפרשו טעמם, והתורה קצרה בכל עניינם
וזאת, כי התורה נתנה להמון, ודעת ההמון לא
יכילו הענינים השכליים, אלא תמסרם ברמז
קטן ודק, ההמון יעבור עליו, והיחיד המשכיל
יתעורר אליו.
לכל אחד יש גבול שאפשר להציב רק לו. מלבד
האופנים הכללים, ששם יש גבולות מוסריים
השיכים לכולם. אך בעבודת הנפש אין הדברים
כן. בעבודת הנפש האדם צריך להיות קשוב
לעצמו – )בימינו קוראים לזה מודע לעצמו(
היכן כוחותיו מתעלים והיכן הם נופלים.
הרמב"ם )פ"א מדעות ה"ד( כותב, הדרך הישרה,
היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות
שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי
הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו,
לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם
דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך
האמצעית כדי שיהא שלם בגופו ע"כ. האדם
צריך לשער מהי הדרך האמצעית, השייכת
אליו. הריחוק ההקצוות, לא להיות תלותי, או
מאידך לא להיות מנותק מגוף ומחשבת האדם,
הקיצוניות זו לא הדרך!. המהר"ל )דרך החיים
פ"ד מי"ד( רק צריך שיהיה עומד בשווי, וכן אין
ראוי שיהיה האדם הפך אל עצמו, שבזה הוא
נוטה אל ההעדר הגמור ע"כ. האדם צריך להכיר
את היכולות שלו, הוא בוה את עצמו מהמקום
בו הוא יכול להתמודד עם הרצונות שיש לו, ולא
של אחרים. ולכן גם אינו יכול להגיע למקומות
שאחרים נמצאים שם אם לא תהיה לו באותו
מקום עבודה עצמית.
כן הוא לענין הגבולות, יש כאלו שיכולים לשים
לעצמם גבולות חזקים מאוד, כיון שהם יכולים
לעמוד שם, יש ביכולתם לכוון לבם לאביהם
שבשמים בכל עת, ומוסיפים גדר לגדריהם, לבל
יבואו לאיזה נדנוד עבירה. ויש כאלו שצריכים
לגדור עצמם גדר אחד, ואח"כ להוסיף גדר נוסף,
וכל פעם עולים ומתעלים. ובשתי הדוגמאות
כל אחד לפי ערכו צריך למצוא דרך הממוצע
לנפשו. ודבר זה אינו ניתן לחקוי מאדם אחר,
כי אז זו לא ערכו שלו, אלא ערך של אדם אחר.
ואם אינו יודע את דרכו, יבטל עצמו לחכמים
ולצדיקים שיראו לו הדרך הנכונה והמתאימה
לו. כמ"ש בספה"ק דגל מחנה אפרים )בראשית
פרשת וישלח( ודרך כלל כל ישראל צדיקים הם
וצריכים לקשר עצמם בתורה או לתלמיד חכם
בכדי שלא יטבעו ח"ו בעניני העולם העשיה
הזה, או במעשה או במחשבה בעסקם בו יומם
ולילה. לזה צריכים התקשרות או בתורה או על
כל פנים לתלמידי חכמים, ראשי הדור בכדי
להעלותם שלא ישארו שם ח"ו, ע"ש.
היכולת של האדם להגיע למעלתו הנקראת
'אדם', תלויה בבחירה השכלית שלו. והנחש
בפיתויו תמיד נמצא ליד הגדר, במקום הקיצוני
שלו בחירה רגשית ללא שכל. הנחש מסכים
לקצונויות, אפילו אם ירצה האדם להיות
מלאך, כיון ששם 'אדם' אין לו. הנחש )היצה"ר(
נמצא במקום שיש בחירה הבחירה מאפשרת
להיות 'אדם'. ובשביל זה צריך להיות ערני
בשביל לבחור בטוב. אנו מוצאים את הדברים
האלו כאשר מציבים גבולות לילדים, שאין
אנו מחשבים בעיני השכל את היכולות של כל
ילד בפני עצמו. שיש פעולות שלא כל הילדים
מסוגלים לעשותם, אם זה מכשרונות אם זה
ממידות וכו'. ואז ההורים פועלים ממקום שלא
תמיד הם בגדר אדם. ולמה? כי הילד מבהיל
אותם הם רואים בוא איום על קיומם. ואז מנסים
להלביש לילד נעלים שלא לפי הגודל שלו, אלא
לפי הצפיות לפי הרגשות, וכך מתגלגל הגלגל
ונפרצים הגבולות וכו'. גבול הוא מקום שצריך
להתאים לתנאי השטח ולמציאות, לא מגבילים
במקום כשלא צריך, ומאידך לא פותחים בכל
מקום, זה לא הולך עם רגש! זה הולך